אי-התאמה שלא מתועדת חוזרת. זה כלל פשוט שמתאמת למציאות בכל ארגון שנכנסנו אליו: תקלה שנפתרה בעל-פה בין שני אנשים לא משאירה עקבות, ולכן אף אחד לא ידע שהיא קרתה כבר שבע פעמים השנה. המערכת צריכה להפוך כל תקלה למשימה שנסגרת.
אנחנו מתחילים בנהלי הבדיקה והדגימה — מה נבדק, באיזו תדירות, על ידי מי ומול איזה קריטריון קבילה. הרבה פעמים מתברר שהבדיקות מתבצעות, אבל הקריטריון לקבילה מעולם לא נקבע במפורש, וכל בודק מפעיל שיקול דעת שונה מעמיתו.
על בסיס זה בונים מנגנון רישום וסיווג של אי-התאמות, פשוט מספיק כדי שאנשים באמת ישתמשו בו. מערכת דיווח מסורבלת מבטיחה דבר אחד: שידווחו רק את מה שאי-אפשר להסתיר. אנחנו מעדיפים טופס של חמישה שדות שמתמלא באמת.
לכל אי-התאמה נפתחת פעולה מתקנת עם אחראי ויעד, והחלק שאנחנו מקפידים עליו הוא בדיקת האפקטיביות. שלושה חודשים אחרי הסגירה חוזרים ובודקים אם התקלה חזרה. אם היא חזרה, הפתרון לא היה פתרון אלא טיפול בסימפטום.
זה המנגנון שמבדיל בין מערכת חיה לבין קלסר שמוציאים לפני מבדק. בארגונים שבהם המנגנון עובד, כמות אי-התאמות המדווחות דווקא עולה בשנה הראשונה — וזה סימן טוב, לא רע.
השאירו פרטים ונחזור אליכם עם שיחת ייעוץ ראשונית — ללא התחייבות, עם תכנית פעולה ברורה.
